ביהמ"ש העליון דחה את בקשת המדינה להקמת תשתיות חשמל ומים בעיר הבה"דים בנגב

השופטת א' פרוקצ'יה:

1.        ביום 14.1.08 ניתן סעד ארעי המונע ביצוע עבודות ופעולות בשטח נשוא המחלוקת.

2.        ביום 28.2.08, בעקבות דיון בעתירה, הוחלט בהסכמת המדינה על הכנת תסקיר השפעה על הסביבה, אשר יועמד לעיון הציבור, ויבוא לדיון ולהכרעה בפני מוסד התכנון אשר יחליט בדבר השפעת התסקיר על התכנית ועל ההיתר שניתן להקמת "עיר הבה"דים" בנגב.

3.        במסגרת אותה החלטה, נדונה גם סוגיית צמצום הסעד הארעי החל על שטח התכנית, והוחלט כי המדינה תוכל לבצע בתחומו עבודות עפר ותשתית (צנרת מים, חשמל, וכדומה), וזאת במקביל להשלמת ההליך התכנוני הכרוך בהגשת תסקיר ההשפעה על הסביבה, והחלטת מוסדות התכנון ביחס להשלכתו על התכנית. הובהר באותה החלטה, כי מדובר בעבודות עפר ותשתית בלבד, ולא תותר עבודה אחרת בשטח, ובכלל זה הקמת מבנים, בטרם נתקבלה החלטה סופית של מוסד התכנון בדבר השלכת התסקיר על התכנית וההיתר שניתן על-פיה.

4.        בהודעת עדכון מיום 19.6.09, הודיעה המדינה כי תסקיר הסביבה הוגש לוועדה המחוזית לתכנון ובניה במחוז הדרום, והועבר למשרד להגנת הסביבה ולמשרד הבריאות לתגובותיהם. בהודעה מיום 28.7.09 הודיעה המדינה כי בינתיים הופקד התסקיר לעיון הציבור ביום 23.7.09 וזאת למשך 30 יום. יש להניח, כי מועד העיון חלף מאז, וכי התסקיר וההתנגדויות שהוגשו הועברו למוסד התכנון לבדיקתו ולהכרעתו.

5.        המדינה מבקשת לסייג עתה את צו המניעה שניתן, ולהתיר לה להקים חדר לתשתיות חשמל, מתקן לאגירת מים, שני מיכלי מים מבטון, ולהציב מיבנים יבילים בשטח, וכל אלה כחלק מעבודות התשתית באתר. המדובר בחדר תשתיות לחשמל בשטח בנוי של 250 מ"ר ובהיקף כספי של 14 מיליון ש"ח, מתקן לאגירת מים הכולל מתקן שאיבה בגובה של 6 מטר בשטח בנוי של 220 מ"ר, ולהקים שני מיכלי מים מבטון, כל אחד בגובה 8 מטר ובקוטר 15 מטר, בהיקף כספי של 7 מיליון ש"ח.

           מתקנים אלה מיועדים לחבר את המחנה שיוקם לתשתיות הארציות, והם מהווים, לטענת המדינה, חלק אינטגרלי מעבודות התשתית שהותר לה לבצע על-פי צו הביניים. כן נטען, כי המתקנים תואמים את הייעודים והשימושים של המקרקעין על-פי התכנית המופקדת. לעמדת המדינה, הקמת המיבנים הינה הפיכה, שכן מדובר בתשתיות עיליות בלבד, כך שניתן להחזיר את המצב לקדמותו. המדינה מסבירה כי הקמת המתקנים נחוצה לצורך השלמת עבודות התשתית, כדי שלא להותירן ללא נקודות קצה, וכדי לעמוד בלוחות זמנים של הפרוייקט.

6.        המערערות מתנגדות לבקשה להתיר את הקמת המתקנים מהטעמים הבאים: הן טוענות לפגיעה בסיכויי ההתנגדות שהגישו לתכנית בהיבט של חסכון במים. לדבריהן, הליך הדיון וההכרעה בהשפעת תסקיר הסביבה על התכנית קרוב לסיום, ואין ליצור מצב חדש בשטח בטרם הכרעה של מוסד התכנון, ובסתירה לצו הביניים הקיים. כן טוענות המערערות, כי אם יהיה צורך להחזיר את המצב לקדמותו לאור הכרעה שתינתן על-ידי מוסד התכנון, ייגרם נזק כספי כבד לציבור, והתועלת שבהקמת המתקנים כיום תהיה בטלה בשישים לעומת ההפסד שייגרם.

7.        נתנו דעתנו לבקשת המדינה ולטיעוני המערערות בתגובתן. באנו לכלל מסקנה כי אין מקום להיענות לבקשת המדינה, ואין לצמצם בשלב זה את הסעד הארעי הקיים ולאפשר את הקמת המתקנים. הטעמים לכך הם:

           תכלית הסעד הארעי שניתן, המונע ביצוע עבודות בשטח, היא למנוע שינוי מצב קיים כל עוד לא נבחן תסקיר השפעה על הסביבה, ובטרם נתקבלו הכרעות מוסדות התכנון בקשר להשלכתו על התכנית וההיתר שניתן על-פיה.

           כדי למנוע נזק כבד לציבור עקב תכנון והתקשרויות חוזיות לביצוע עבודות שכבר התגבשו, הותר למדינה לבצע בשטח עבודות בהיקף מוגבל בלבד, תוך הבהרה כי העבודות המותרות מוגבלות לעבודות עפר ותשתית בלבד "ולא תותר כל עבודה אחרת בשטח, ובכלל זה הקמת מיבנים, בטרם נתקבלה החלטתה הסופית של הוולמ"ב, ובכפוף לה". נוסחו זה של הצו נועד לאזן בין הצורך להמתין בביצוע העבודות עד להכרעה בענין תסקיר הסביבה, לבין הצורך להקטין את הפגיעה במדינה עקב התקשרויות חוזיות שקשרה לביצוע העבודות. איזון זה הביא לצמצום צו הביניים ולהתרת עבודות תשתית מוגבלות, אך לא התיר עבודות מעבר לכך, ובכלל זה בינוי, עד להשלמת הטיפול בתסקיר הסביבה.

8.        הקמת המתקנים המבוקשים כרוכה בבינוי מאסיבי של חדר חשמל בשטח של כ-250 מ"ר, מתקן לאגירת מים על שטח בנוי של כ-220 מ"ר ומיכלי מים מבטון. מדובר, אפוא, בעבודות בינוי בהיקף ממשי, שאינן מתיישבות עם אופיו של הסעד הארעי שניתן. סכומי ההוצאה הכספית להקמת המתקנים מגיע לכ-21 מיליון ש"ח.

9.        הקמת המתקנים המבוקשים מהווה סטייה מהותית מהאיזון שעליו מתבסס צו הביניים במתכונתו הקיימת. כדי להצדיק סטייה כזו, נדרש טעם מיוחד וכבד משקל, שיש בו כדי לגבור על הצורך בהמתנה להחלטת מוסד התכנון בענין תסקיר הסביבה קודם לתחילת ביצוע העבודות הממשיות בשטח.

           לא שוכנענו כי קיים טעם מיוחד ברקע בקשת המדינה המצדיק בשלב זה של ההליך התכנוני התרת ביצוע עבודות בנייה בהיקף המבוקש. ביצוע עבודות התשתית להנחת צנרת המים והחשמל שהותרה בשטח אינו מחייב את הקמת המתקנים האמורים, והשלמת העבודות באמצעות הקמת המתקנים יכולה להמתין להכרעת מוסד התכנון. יש ממש בטענת המערערות כי אין זה ראוי לדון בהתנגדויות תוך ביצוע פעולות של בינוי המשנות את פני המצב בשטח, ואין צריך לומר, כי אם תידרש החזרת המצב לקדמותו בעקבות הכרעת מוסד התכנון, ייגרם הפסד כספי ניכר לקופה הציבורית בהיקף של מיליוני שקלים רבים.

           יש לקוות כי החלטת מוסד התכנון מצויה בפתח, וראוי להמתין לה בטרם יבוצעו עבודות בנייה במקום.

           מטעמים אלה, ראינו לדחות את בקשת המדינה להקמת המתקנים.